אפשר לדמות את האישיות שלנו לתא סגור. התא הסגור הזה הוא אישי ומותאם לכל אחד מאיתנו, אנחנו בנינו אותו במהלך חיינו, עם כל הלמידות, האמונות, הדפוסים והתכונות שאימצנו לעצמנו כבר מגיל הילדות המוקדמת. התאים  האלה של כל אחד מאיתנו מגוונים ושונים, חלקם עלובים ומדכאים וחלקם מטופחים ומפוארים, אך כולם תאים סגורים. התאים האלה הפכו לדרך החיים שלנו ובכך ויתרנו על החופש.

כשאנו יוצאים למסע גילוי עצמי, כל אחד בדרך המתאימה לו,   אנו בעצם יוצאים למסע בדרך אל החופש. במהלך המסע הזה נלמד להכיר את עצמנו, על הערכים שלנו, המניעים החיוביים שלנו, הצורה בה אנו עושים דברים, המקומות בהם אנו מאושרים ונמצאים בשיאנו לעומת המקומות בהם אנו חשים חלשים, חסרי אונים ותקועים. נזהה את התנועה שלנו בעיתות מצוקה או בטחון, נכיר את דפוסי הקיום שלנו- מה מניע אותנו בחיים האלה ולמה, מה הרגש שעומד מאחורי הצורך הזה,  נגדיר את האינסטינקט החברתי והבינאישי, נאתר את הכשל הרגשי שלנו ואת קיבעון המחשבה – קירות התא הסגור של אישיותנו. למעשה, נתבונן על כל אחד מתחומי החיים שלנו, נברר ונגדיר איך אנחנו באהבה, איך אנחנו בעבודה, מה סגנון הדיבור שלנו, מהם סימני האזהרה שצצים ועולים כשאנו נמצאים במצוקה ואיך פועל מנגנון ההגנה שלנו, האם הוא באמת משרת אותנו, האם יש דברים אחרים שיכולים לסייע לנו להתמודד במצבים אלה ממקום של פתיחות, קבלה וחיבור לעוצמה הפנימית שנמצאת שם כל הזמן.

 

ככל שנתקדם במסע הזה, הדרך תהיה ברורה יותר, מוכרת יותר ולאט לאט נרחיב את קירות התא הסגור, נוכל להביט מחוצה לו, לראות ולהתחיל להכיר את תכונות המהות שלנו. תכונות המהות שלנו הן זכות וטהורות, צלולות ומלאות עוצמה בכל עת, אך הן בד”כ נסתרות מעיננו בשל הזדהותנו עם האישיות. המונח ‘אישיות‘ (personality) מקורו במילה היוונית ‘פרסונה’ שפירושה ‘מסיכה’. ניתן לדמות את אותה אישיות למעין מסכה  שעטינו על עצמנו ודרכה אנו מתנהלים בעולם ודרכה אנו גם חווים את המציאות מתוך אמונה שהיא זה אנחנו, אך לא כך הוא.

מציאת המהות החבויה בתוכנו היא הדרך היחידה להשביע את הרעב העמוק ביותר המקונן בנו. הרעב העמוק ביותר בחיים הוא סוד שנגלה רק כאשר אנו מוכנים לפתוח חלק חבוי אשר נמצא עמוק בתוכנו. האדם הפנימי כמה למשמעות בחייו, לסוף הסבל, לתשובות לחידות האהבה, המוות, אלוהים, הנשמה, הטוב והרע. המהות שלנו תתגלה כשנרשה לעצמנו לצלול עמוק פנימה, לתוך עצמנו, ואז נחווה התמרה (טרנספורמציה). התמרה פירושה שינוי צורה קיצוני, כמו למשל התהליך שבו גולם הופך לפרפר. בתהליך ההתמרה נוכל להפוך את הפחדים שלנו, התוקפנות, הספק, הביקורת, חוסר הבטחון, השנאה והריקנות לרגשות המנוגדים להם. המהות שלנו שוכנת במציאות העמוקה, בה אנו יודעים בוודאות מי אנו ומה ייעודנו. שם אין מקום לסכסוכים, ביקורת וחסמים. מטרת חיינו היא, תמיד, לעזור לבריאה להתרחב ולגדול. כשנביט בעצמנו מתוך המהות שלנו נראה אהבה ורק אהבה.

 

ניתן לדמות זאת גם לתינוק שבא אל העולם: צלול, זוהר, חף מכל מחשבה, אמונה ומגבלה אישיותית. תינוק זה דומה ליהלום גדול וזוהר, טהור ומנצנץ לכל עבר- אותו יהלום הנמצא בכל אחד מאיתנו. אלא, שעם השנים העמסנו על אותו יהלום כ”כ הרבה שכבות של רגשות שליליים, זכרונות מודחקים, הזדהות עם אחרים, ביקורת, אמונות ולמידות על איך נכון וניתן לנו להתנהל בעולם הזה מבלי להיפגע, מגבלות וחוקים שאספנו מאותו רגע שהגענו לעולם ואלה הם קירות התא הסגור של אישיותנו. גם היהלום הגדול והזוהר ביותר, כשהוא נמצא מתחת להרבה שכבות בוץ ואדמה, לא יכול לזהור ולנצנץ, לא נגלה לעין. היהלום הזה הוא מי שאנחנו באמת, הוא מה שהגענו איתו לעולם הזה וככל שננקה את שכבות הבוץ, נוכל להתקרב לתכונות המהות  שלנו. ככל שנמוטט את קירות אישיותנו, נפרוץ את התא הסגור שבתוכנו, נוכל להתחבר לאמת הפנימית והבלתי משתנה שלנו, לעוצמת היקום הקיימת בכל אחד מאיתנו, נלמד לתת לה להנחות את חיינו, ככל שניצור קשר חזק יותר עם היסוד האמיתי והטהור שבתוכנו, כך נחוש יותר הקלה, חופש ואושר.

 

לכל אחד מאיתנו יש תכונה מרכזית ייחודית (chief Feature) שמאפשרת לנו להמשיך “לישון”, להיכרות עם התכונה הזו יש תפקיד מרכזי בדרך להתעוררות וצמיחה אישית. שני גורמים עיקריים המשפיעים על תפיסת המציאות  בצורה מעוותת, המעודדת אותנו להמשיך ולישון, הם ‘הכשל הרגשי’ (passion) ו’קיבעון החשיבה’ (fixation) בעל הגוון השכלי.
קיבעון החשיבה הוא דפוס מחשבתי, צורת ראייה אשלייתית של המציאות, משקפיים מסויימים שבחרנו לראות דרכם את המציאות, וראייה זו היא הבסיס לכל מבנה אישיותנו. הכשל הרגשי הוא איכות רגשית טעונה, מן דחף פנימי הבא לידי ביטוי בתחושת חסר, בתקיעות, בפאסיביות, בהיצמדות לכאב ובהרס עצמי. הכשל הרגשי וקבעון החשיבה הם הציר סביבו נעה אישיותנו לצורותיה וגווניה. שניהם כרוכים זה בזה ולא ניתן להגדיר מי קודם למי, אלא שהם פועלים כשני מוקדים המקיימים בינהם קשר תמידי. קיבעון החשיבה שלנו מעמיק את הכשל הרגשי שלנו, שבתורו מעמיק את קיבעון החשיבה וחוזר חלילה. שניהם כובלים אותנו ומקבעים אותנו במצב של פאסיביות והיעדר שינוי. הבנת התפקיד המרכזי ששניהם ממלאים במבנה האישיות שלנו והבנת האופן שבו הם באים לידי ביטוי, כרוכות בתהליך ממושך של עבודה פנימית.

מול שני אלה המתארים את איכויות האישיות שלנו עומדים הסגולה הנעלה והרעיון הנעלה- המתארים את איכויות המהות שלנו.  הסגולה הנעלה מציינת את איכויותיו של הלב הפתוח והער. היא מתארת איכויות שטעמן נשכח מאיתנו, ושהופעתן מחדש בחיינו, ולעיתים עצם ההיזכרות בהן, עשויות לחולל אצלנו תהליך עמוק של שינוי ולמידה.  את איכויות הלב ניתן לחוות באופן רגשי, ומשום כך לעיתים החיבור הפנימי אליהן הוא ישיר ומיידי. הרעיון הנעלה מלמד כיצד התודעה השקטה והצלולה יודעת את העולם באופן ישיר ובלתי אמצעי, ללא הסינון המעוות של האישיות. את הרעיון הנעלה קשה יותר לחוות, ועם זאת חשוב לדעת שאיכויותיו קיימות בנו, וניצוצות שלו מתגלים מעת לעת בחיינו. התוודעות לסגולה הנעלה ולרעיון הנעלה מאפשרת לנו לחוש את טעם המהות שלנו, היהלום שבתוכנו.

 

 “לעיתים קרובות איננו מזהים עד כמה חווית המציאות שלנו מוגבלת ועד כמה העולם שבו אנו שוכנים מוגבל שלא לצורך. ייתכן שמלווה אותנו תחושה מעורפלת של חוסר שביעות רצון, או תחושה עמומה של מוות והיעדר משמעות או היעדר הגשמה, אף על פי שאנו מתאמצים ככל יכולתנו כדי למצוא סיפוק בדברים שהחברה טוענת שהם הדרך אל האושר: אם זה כסף, רכוש, מעמד, עוצמה, תהילה או מערכות יחסים. יש כאלה שמרגישים באופן ברור כי חייהם מוגבלים. הדבר מתבטא אצלם בתחושה פנימית מכאיבה ומכרסמת של חוסר יכולת, חסר, ריקנות או חוסר טעם. תקופות של משבר יכולות להעלות תחושות אלה על פני השטח ולאפשר לנו הצצה חטופה במגבלות שלנו. הצצות כאלה הן השלב הראשון בהימלטות שלנו, כיוון שעצם הידיעה שאנחנו נמצאים בכלא כלשהו עשויה ללמד על האפשרות שקיימת דרך אחרת. לאורך כל ההיסטוריה האנושית, מסורות שונות של עבודה רוחנית סיפרו לנו שהחיים מציעים הרבה יותר מכפי שאנחנו מעלים בדעתנו, ושעולם שלם ממתין לנו מעבור לעולם התחום על ידי כבלינו הפנימיים”.

 

רק לאחר זיהוי מצבנו, התבוננות פנימית והעלאת רמת המודעות לקווי האופי של אישיותנו אנחנו יכולים להתחיל לפרום את הקשרים, להשיל מעלינו את כבלי האישיות ואת ההרגלים והדפוסים האוטומטיים ולהפוך לאנשים חופשיים, העסוקים בבחירה הניתנת להם בכל פעם מחדש ובעיקר פתוחים יותר.